האם זו הסיבה המרכזית לפערים בחינוך בישראל?

מורים הם המרכיב הכי חשוב בבית הספר ומהווים את הגורם שיקבע יותר מכל את הצלחת הילדים. מאות מחקרים שבדקו, תצפתו, מדדו והשוו קובעים זאת. אכתוב בפוסט נפרד על המחקר בתחום, אבל אפשר לקבוע באופן חד משמעי היום כי לא גודל הכתה, לא תכנית הלימודים, לא הטכנולוגיה בכתה, ולא שום גורם אחר חשוב יותר לילדים ממפגש עם מורה טוב. מעבר לכך, מנהל וצוות מורים טוב, יכול להתגבר גם על מחסור בהרבה מהדברים הללו, ולהעניק לתלמידים חוויה לימודית איכותית. חשבו על כך, יש בעולם הרבה בתי ספר מצוינים שאין להם מחשבים בכתה או כתות של 15 ילדים. אבל האם אי פעם, בהסטוריה של החינוך, היה בית ספר טוב בלי מורים טובים? אין דבר כזה. לכן, כאשר תלמידים חזקים מקבלים מורים חזקים ותלמידים חלשים מקבלים מורים חלשים, הפער בחינוך גדל. פשוט.

בעית החלוקה הבלתי שוויונית של מורים (או הפיזור הבלתי שוויוני), היא המצב הבלתי נסבל בו תלמידים עניים מקבלים מורים טובים פחות מתלמידים עשירים. זה המצב בו התלמידים שצריכים מורים טובים יותר מכולם, מקבלים  דווקא את המורים הטובים פחות, או המנוסים פחות. זה המצב הטבעי וההגיוני, בו המצטיינים בתכניות ההוראה השונות רוצים ללכת ללמד היכן שקל ללמד, בבתי ספר חזקים, בהם הילדים באים מוכנים ללמידה כבר מהבית ותפקיד המורה חשוב מעט פחות. כך, בקרב אוכלוסיות מוחלשות יותר, בהם תפקיד המורה חשוב שבעתיים, בקרב אוכלוסיות שגם ככה סובלות ממחסור במשאבים ונקודת התחלה נמוכה יותר, רמת ההוראה נמוכה יותר. הנתונים מהעולם (לא מכיר נתונים מישראל) שוברים את הלב. יש ילדים, שגם ב-12 שנות לימוד, לא יפגשו עם מורה מעולה וזה כנראה בגלל גודל חשבון הבנק של ההורים שלהם והשכונה מהם הם הגיעו.

חשוב כבר בשלב זה לסייג. לעתים, מורים השומעים על טענות לחלוקה בלתי שוויונית כועסים וטוענים שאותם מורים שאנחנו מכתירים כ״טובים״ לא היו מצליחים בבתי ספר קשים יותר ובעצם הפער הוא באיכות התלמידים ולא באיכות המורים. למרות שכמחנכים אנחנו מאמינים שאפשר ללמד כל ילד ולכל אחד יש סיכוי, אסור לבטל את הטיעון וכמובן שיש בכך צדק. עבודת המורה בבית ספר הנמצא באוכלוסיה של עוני גבוה, באוכלוסיית מיעוטים או פשוט בית ספר עם היסטוריה של כשלונות, שונה בתכלית מעבודתו של מורה בבית ספר שכבר מצליח ועלינו להכיר בכך. אבל בעיית החלוקה הבלתי שוויונית שרירה וקיימת ואולי נח יותר להסתכל על נתון כמו שנות נסיון כדי להוכיח אותה. אנחנו הרי יודעים שמורה בשנתה הראשונה  אפקטיבית הרבה פחות ממורה מנוסה יותר, אז למה דווקא בבתי הספר החלשים אנחנו מוצאים כל כך הרבה מורים בשנתם הראשונה?

הסיבה לכך היא כמובן הקושי הגדול שבעבודה בבית ספר בו תנאי העבודה הם קשים מאוד, מה שגורם למורים רבים, כולל מורים מצויינים (למשל אלו המגיעים מתכניות איכותיות כמו חות״ם), פשוט לעזוב. אותם מורים שעוזבים מוחלפים במורים חדשים, רמת הנסיון בבית הספר החלש יורדת עוד יותר וכן הלאה. בזה עלינו להלחם ואין קרב חשוב יותר לצמצום הפערים בחינוך.

מה עושים? הרבה מדינות ניסו לשכנע מורים מצטיינים לעבור לבתי ספר בשכונות מצוקה על ידי תמריצים כספיים, חלקם נדיבים מאוד (למשל 20,000 דולר במזומן כבונוס למעבר של שנתיים-ראו מאמר בסילבוס למטה). כל מי שניסה את זה גילה שזה פשוט לא עובד. גם עבור סכומי כסף גדולים מאוד, מורים מצטיינים לא ילמדו בהם. מי שכן הצליחו להביא ולא פחות חשוב, לשמור על מורים טובים בבתי ספר מוחלשים, הם אלו שהתמקדו בסביבת העבודה של המורה, במנהל, ובקידום המקצועי שלו. בעיר שארלוט למשל, החליטו לשלוח מנהלים מצטיינים עם קבוצה של חמישה מורים לבחירתם לבתי ספר חלשים. עם הגיעם לבית הספר, יכלו המנהלים לפטר חמישה מורים מהצוות הקיים. בכך, השתנתה האווירה באופן מיידי. המורים שעברו עם המנהל, האמינו שיש סיכוי שגם יצליחו והם לא פשוט נשלחים לבדם למקום בו יכשלו. התכנית בשארלוט הניבה שיפורים מאוד מרשימים בבתי הספר. אותם שיפורים הפכו לקמפיין של משרד החינוך המקומי, שנועד לגייס את קבוצות המנהלים והמורים הבאות בתור. גם כאן בוואשינגטון, בפרוייקט שאני מוביל שיסתיים בתכנית מקיפה לטיפול בבעיה, נמתקד במנהל, בתמיכה במורה, בשיפור סביבת העבודה וכן בקידות המקצועי ואפיקי ההתפתחות של המורים כדרכים למשוך עוד ולהשאיר מורים טובים בבתי ספר מוחלשים.

גם בתוך בית הספר

הבעיה איננה קיימת רק בחלוקה של מורים בין בתי ספר, אלא גם בכתות בתוך בתי הספר. חשבו על בית ספר שאתם מכירים, אולי בית הספר בו אתם למדתם. האם הכתה ה״קשה״ בשכבה קיבלה את המורה המנוסה ביותר? פעמים רבות מדי, דווקא מורה מתחיל מקבל את הכתה הקשה ביותר ושוב, הפער גדל. כאן כמובן, המפתח הוא בתמיכה בשדרת הניהול של בית הספר, שתדע לחלק את המורים בין הכתות באופן אסטרטגי, ובאותה נשימה תעניק לכל המורים תמיכה הוראתית מקיפה.

שוב, טיפול בבעיה מעלה דילמות לא פשוטות ושאלות כמו איך מודדים מורה טוב, שאלה שאפשר להקדיש לה דיונים רבים ונפרדים. אבל קשה להתווכח עם המצב שלבית ספר הנמצא בנקודת נחיתות מובנית ומשרת אוכלוסיות מוחלשות שזקוקות להוראה טובה יותר מכולם,  קשה הרבה יותר לגייס, לפתח ולשמור על מורים כאלו.  אם רוצים לסגור את הפער בישראל, מכאן צריך להתחיל. תכנית ״מורה מצוין לכל ילד״ שאנחנו בונים בוואשינגטון ושאיננה קיימת בישראל, חשובה הרבה יותר מתכניות כמו ״מחשב לכל ילד״ למשל. מורה טוב יעשה את השינוי, לא מחשב.

סילבוס

שימוש בתמריצים: מחקר מרתק שהוזמן על ידי משרד החינוך האמריקאי בו הוצאו למורים 20,000 דולרים למען מעבר לבתי ספר בשכונות עוני, שווה לקרוא על כמות המורים האפסית שהתעניינה בכלל בתמריץ, וללמוד על כך שכסף יכול לעזור, אבל לבד הוא לא ישנה-כי לא בכסף הבעיה.

http://ies.ed.gov/ncee/pubs/20144003/pdf/20144003.pdf

נתונים מלואיזיאנה ומאסצ׳וסטס: מאמר קצר עם גרפים יפים, פשוטים ומובנים המראה קצת על ההתפלגות של מורים איכותיים בין רמות עוני שונות במדינות לואיזיאנה ומסצ׳וסטס. הנתונים מאוד פשוטים להבנה ומראים באופן די חד על הבעיה.

https://cdn.americanprogress.org/wp-content/uploads/2014/04/TeacherDistributionBrief1.pdf

חינוך טכני-רשמים מכנס המנהלים הגדול

לאחרונה עלה לכותרות בישראל הדיון על בתי הספר הטכניים. ראש הממשלה שתומך בהקמת רשתות חינוך טכני התעמת עם השר סילבן שלום שטען שבתי ספר טכניים מובילים לאפליה עדתית מובנית, והחלוקה בין אשכנזים למזרחיים תהיה מיידית, כפי שהיה בעבר.  

בשבוע שעבר השתתפתי בכנס גדול של החינוך הטכני בארה״ב שהתקיים בסן דייגו. השתתפו בו מנהלים של בתי ספר טכניים מכל רחבי ארה״ב, שרי חינוך של המדינות השונות ועובדים ממשרדי החינוך השונים וכולם דיברו על יתרונות החינוך הטכני, אך גם על האתגרים. הזדמנות טובה ללמוד קצת יותר על החינוך הטכני בין ביבי לסילבן. 

פעמים רבות אני נדהם עד כמה האתגרים של מערכת החינוך בארה״ב דומים לאלו של מערכת החינוך הישראלית והמקרה הזה אינו יוצא דופן. גם כאן, הדיון בבניית בתי ספר טכנים נסוב סביב ההזדמנות ההעצומה להעניק אלטרנטיבות נוספות לתלמידים שזקוקים לכך, אל מול החשש שהתלמידים השחורים יהיו אלו שיאכלסו אותם ובכך האפשרויות המקצעויות העתידיות יתחלקו על פי צבע עורם. 

הכנס העניק מבט מלומד ליתרונות הרבים שבהכנסת חינוך טכני. השניים המרכזיים הם ללא ספק מניעת נשירה והסתכלות הוליסטית יותר על הצלחה הכוללת את הורדת משקל המבחנים. 

מניעת נשירה

הגורם המוביל לנשירה הוא המערכת עצמה, שמגדירה רק דרך אחת ״להצליח״. בכך, כל מי שלא מתאים לדרך הזו פשוט לא ילך בה. האמת הפשוטה היא שלילדים יש צרכים שונים, יכולות שונות ותחומי עניין שונים. בארה״ב, כמו בישראל, ישנה בעיית נשירה קשה וצמיחת החינוך הטכני היא נסיון לטפל בה. ההצהרה שבהכנסת בתי ספר טכניים היא שלא רק המסלול המסורתי של תעודת בגרות הוא הדרך ״להצליח״, ישנם דרכים נוספות ומחובתה של המערכת להכיר בהן. גם מי שלא יקבל תעודת בגרות, ילך לאוניברסיטה ויעשה תואר יכול להצליח, ואפילו להצליח בגדול. 

הורדת משקל המבחנים

מבחנים לא מספיקים בשביל ללמוד על הצלחתם של תלמידים. מה לעשות, שתלמידים רבים אינם טובים בפתירת מבחנים ומענה על שאלות בתנאי לחץ שכאלו. אין עובדה זו מלמדת דבר וחצי דבר על רמת החינוך שהם יכולים לקבל. בתי ספר טכניים רבים מאוכלסים על ידי תלמידים שלא פותרים מבחן בהסטוריה כל כך טוב (לצד הרבה אחרים שדווקא כן), עם ההבדל הקטן שבבתי ספר אלו אין הדבר אומר בהכרח שהם לא מצליחים בלימודיהם. בבתי הספר הטכניים מקבלים תלמידים שנשרו או שינשרו ממערכת החינוך המסורתית הזדמנות להצליח בדרכים אחרות-אם זה השלמת קורסים טכניים המובילים למקצוע עתידי, בצוע פרוייקטים אישיים ועוד. לטעמי, הדיון על מציאת דרכים נוספות על המבחן להעריך תלמידים (ובתוך כך להעריך גם מורים ובתי ספר) רלוונטי לכל בתי הספר, ולא רק לטכניים שביניהם. כל בתי הספר צריכים להבין שילדים יכולים להראות ידע ולהגיע להישגים גם אם הם לא כל כך טובים בלשבת ולכתוב פתרונות למבחן. 

על ציר ביבי-סילבן: היתרונות ברורים, אבל השאלה היא כיצד ניתן למנוע ממצב בו החלוקה בין המסלול המסורתי למסלול הטכני תהיה על פי צבע במקרה האמריקני, או עדה במקרה הישראלי. אני מציע שני תנאים שצריכים למלא כאשר מכניסים בתי ספר טכניים: 

1. אלטרנטיבה: החינוך הטכני צריך להיות אלטרנטיבה, שלא תגרע אפשרויות מתלמידים, אלא תוסיף. כל אזרח במדינה צריך להיות חשוף לבית ספר איכותי המציע בגרות מסורתית-על זה אסור להתפשר. עם זאת, העצמת האלטרנטיבות המוצבות בפני התלמידים (שלצד בתי הספר תכלול גם חינוך פתוח, אנתרופוסיפי וכו׳), צפויה לשפר את המערכת ככלל ולהוריד את רמת הנשירה

1. איכות: אבטחת האיכות חשובה הן לבית הספר הטכני והן לבתי הספר המסורתיים שבסביבתו. אסור להכניס אלטרנטיבה לא איכותית, שתעניק חינוך נחות לאוכלוסיות ספציפיות. בית הספר הטכני צריך להעניק חינוך עם מטרות שונות, אך איכותו צריכה להיות גבוהה. באותה מידה, אסור שהכנסת בית ספר טכני לשכונה מסוימת תגרע מהאיכות של בית הספר המסורתי שבאותה שכונה.

כדי לענות של שני תנאים אלו, ישנם מקומות בעולם בהם מקימים חטיבות טכניות בתוך בתי ספר מסורתיים, ובכך מבטיחים ששני המסלולים יהיו מונחים בפני התלמידים עד כמה שניתן. 

סילבוס

Up to The Challenge

ממליץ על הד״וח הבא, שהוא סיכום מצוין של הכישורים ההכרחיים שחינוך טכני מעניק לבוגריו ומדוע הוא חשוב. הדו״ח מדבר בעיקר על החיובי, אבל כיוון שהשיח אצלנו בעיקר מתמקד בשלילי, אני ממליץ בחום על הקריאה הזו.

http://www.p21.org/storage/documents/CTE_Oct2010.pdf

Schools That Work 

דו״ח מעניין על בתי הספר הטכניים בעיר ניו יורק ועל הפוטנציאל הגדול הגלום בהם. הדו״ח מלא בתובנות מצוינות שמאוד עוזרות למסגר את הדיון בעד ונגד חינוך טכני. 

https://nycfuture.org/pdf/Schools_That_Work.pdf

שימוש בטאבלטים בכתה

לשימוש בטכנולוגיה בכתה, ובפרט לשימוש בטאבלטים, יש פוטנציאל עצום בלהעצים את היכולת של מחנכים לתקשר עם התלמידים ולהעלות את רמת ההישגים. המצדדים בהשקעה נרחבת בטאבלטים לתלמידים טוענים שאסור שהכתה תהיה מיושנת יותר מהטכנולוגה שהילדים נחשפים אליה בבית. מצד שני, בתי ספר, מחוזות, ערים ומדינות רבות שניסו ליישם למידה בעזרת טאבלט, למדו שזה לא באמת כל כך פשוט. בשבוע שעבר פורסם ב״הארץ״ כי קבוצת הורים מהוד השרון מנהלת מאבק אל מול משרד החינוך כנגד הנסיון לחייב הורים לקנות לילדיהם טאבלטים, לשימוש בשיעורים בבית הספר. בואו נדבר רגע על מה אנחנו יודעים על השקעה בטכנולוגיה בכתה.

באתר הערייה של הוד השרון, מכונה הפרוייקט ״למידה עכשווית״ ונכתב כי מטרתו להחליף את המחברות והספרים בטאבלטים. לעומת זאת, בעולם כבר למדו כי הטכנולוגיה לא יכולה להיות מטרה בפני עצמה. טכנולוגיה היא קודם כל מגביר כח למורה—אמצעי פדגוגי שבעזרתו מורים יכולים להוציא אל הפועל את מערך השיעור שלהם באופן אפקטיבי יותר. בארה״ב, השימוש בטכנולוגיות כמו טאבלטים בכתה מכונה Blended Learning-למידה משולבת. השימוש במושג למידה משולבת מרמז על כך שהטאבלט לא צריך לשנות הרבה בדרכי הלימוד, אלא להיות עזר נוסף למורה, בדיוק כמו הלוח והגיר.

בארה״ב למדו בדרך הקשה שכשהמדיניות מסתכמת ברכישת טאבלטים, טוב לא יצא מזה. יספרו לכם על כך מנהלי מחוז לוס אנג׳לס, שבעסקה בשווי מליארד דולר עם חברת אפל, החליטו לקנות אייפאד לכל תלמיד. השותפות עם אפל (שמצויה כעת בבית המשפט בעקבות ממצאים לגבי הליך מכרז לא תקין), לא הצמיחה שום שיפור בהישגי התלמידים. דו״ח של מרכז המחקר האמריקאי AIR (אותו שכרו קברניטי מחוז לוס אנג׳לס כדי ללמוד את הכשלים) שהתפרסים לאחרונה, הצביע על העדר מטרות ברורות, הכשרת מורים ותמיכה טכנית בבתי הספר, כגורמים לכשלון היוזמה. העלות הבלתי נתפסת של מליארד דולר, גרמה לרבים לתהות (ובצדק) מה היתה יכולה להיות התפוקה הרבה שהיתה מתקבלת מהשקעת סכום דומה ביוזמות לשיפור בתי ספר שבאמת הוכחו כיעילות (למשל העלאת שכר המורים או הקטנת גודל הכתה).

הטאבלט מועיל בעיקר למורה

בניגוד לסברה כי חשיפה של התלמיד לטכנולוגיה היא הסיבה המרכזית להכנסת טכנולוגיות כמו טאבלטים לכתה, בתי הספר שהצליחו למנף את למידה משולבת לשינוי אמיתי הם אלו שהבינו שהטאבלט הוא קודם כל אמצעי לשיפור איכותו של המורה. המכשיר הקטן יכול לאסוף מידע על ההתקדמות של כל תלמיד ותלמיד ולרכז את הנתונים למורה, כך שיוכל לדעת מי זקוק לסיוע בנושא מסויים, ומי יכול לרוץ קדימה. שימוש בנתוני תלמידים המופקים באמצעות הטאבלט הוכח כאחד האמצעים האפקטיביים ביותר לשיפור רמת ההוראה וההישגים. מורים רבים משתמשים בטאבלט ללימוד קריאה, ומקבלים למשל מידע שבועי לגבי כמות המילים שכל תלמיד קורא בדקה. בכתות מתקדמות יותר, תלמידים מתרגלים במהלך השיעור והמורה רואה את גרף ההתקדמות של כל אחד ואחד. במציאות הכתות הגדולות הנהוגה בישראל, כאשר רוב המורים מלמדים לתלמיד הנמצא בחציון ולא עונים על צרכיהם המיוחדים של תלמידים רבים אחרים, הטאבלט טומן בחובו פוטנציאל עצום.

דוגמא מרכז מידע למורה (Dashboard),  בו הוא יכול להתרשם מקצב ההתקדמות של כל תלמיד ותלמיד.

מי שקיבל את ההחלטות בהוד השרון כנראה לא עשה שיעורי בית ולא בדק מה גרם להצלחות ולכשלונות במקומות שניסו לשלב טאבלטים בכתה. אין לי שום ספק שבמחלקת החינוך של הוד השרון יגלו בקרוב, שכאשר מכניסים את הטכנולוגיה לשם הכנסת הטכנולוגיה, ללא הגדרת מטרות פדגוגיות ברורות ותמיכה במורים, הניסוי פשוט לא יצליח.

אז לסיכום, וכשירות לעריית הוד השרון ולכל אלו שמתכוונים לעשות זאת בישראל, הנה שלושה כללי אצבע שמהנסיון שלי (שכולל יישום מדינות ״למידה משולבת״ במספר בתי ספר בוואשינגטון), יאפשרו הצלחה בהכנסת טאבלטים לכתה:

• הכשרת מורים מתאימה: המורים הם הצרכנים החשובים ביותר של הטכנולוגיה, ורק אם הם יבינו את הפוטנציאל וירצו לממש אותו, יהיה שיפור בלימוד. כמו שכתבתי למעלה, ההתמקדות תמיד צריכה להיות במורה ולא בתלמיד. הכנסת טאבלטים חייבת להיות מלווה בהכשרת מורים קפדנית לשימוש נבון , וכמובן הכשרה לשימוש במידע שהמחשב מפיק על מנת להעשיר את את הידע על התקדמות התלמידים ולהתאים את ההוראה.
• הטכנולוגיה כמענה למטרות לימוד ספציפיות: בניית תכנית לימודים ותכנון שיעורים צרי לקחת בחשבון את המטרות אליהן רוצים להגיע. רק לאחר הבנת המטרה, צריך לשאול האם הטכנולוגיה יכולה לתת מענה טוב יותר מאשר שיעור פרונטלי ורק אם התשובה חיובית, לשלב את הטאבלט באופן מושכל.
• לא להתפשר על נוחות וקלות בשימוש: מדיניות של הכנסת טאבלטים עולה המון כסף, אבל הכסף לא שווה כלום עם מנסים לחסוך באיכות וקונים מכשירים ומערכות הפעלה שאינם קלים לתפעול. מורים ימצו את הפוטנציאל של הטכנולוגיה רק אם היא תקל על החיים שלהם, לא אם היא תקשה עליהם. הטאבלט צריך לעזור למורים ללמד טוב יותר ובצורה אפקטיבית יותר. על כן יש לבצע מחקר מקיף לפני שרוכשים חומרה ולוודא שהצרכנים באמת ירצו ויכלו להשתמש בה.

והנה סרטון קצר על בית ספר בפלורידה שיישם את העקרונות האלו והעלה בעזרת הלמידה המשולבת את רמת ההישגים של התלמידים: https://www.youtube.com/watch?v=auzwH1mK2TY

סילבוס

אני מאמין שמדיניות חינוך אחראית ואפקטיבית חייבת להשען על מחקר ועל הפרקטיקות המצליחות מרחבי העולם. לכן, בסוף כל פוסט אוסיף המלצות קריאה הקשורות לנושא הפוסט. ההמלצות יתמקדו בעיקר בדוחות, מחקרים, מאמרי דעה וכתבות שירחיבו על הכתוב בפוסט ומהווים קריאה חשובה לכל מי שמתעניין בנושא.

למידה אישית/מרכז גייטס: הקרן של ביל ומלינדה גייטס מובילה בשנים האחרונות את המחקר החינוכי על ידי השקעה עצומה של משאבים בניסויים רחבי היקף של רעיונות חדשניים בבתי הספר. לאחר שב-2013 פרסם המרכז את הממצאים פורצי הדרך בנושא הערכת מורים, לאחרונה פורסם דו״ח המרכז את הממצאים מניסוי ענק בפרקטיקות של הוראה אישית (Personalized Learning). הוראה אישית מנצלת כלים חדשים (כמו שימוש בטאבלטים), בכדי להעניק לכל תלמיד חוויית למידה שונה, גם בכתות גדולות.

http://collegeready.gatesfoundation.org/article/early-progress-interim-report-personalized-learning

למידה משולבת/SRI: דו״ח שמקורו במחקר רחב היקף על יישום למידה משולבת בכתות לימוד רבות, וההשפעות על רמת ההישגים והפער.

http://5a03f68e230384a218e0-938ec019df699e606c950a5614b999bd.r33.cf2.rackcdn.com/MSDF-Blended-Learning-Report-May-2014.pdf