לאחרונה עלה לכותרות בישראל הדיון על בתי הספר הטכניים. ראש הממשלה שתומך בהקמת רשתות חינוך טכני התעמת עם השר סילבן שלום שטען שבתי ספר טכניים מובילים לאפליה עדתית מובנית, והחלוקה בין אשכנזים למזרחיים תהיה מיידית, כפי שהיה בעבר.
בשבוע שעבר השתתפתי בכנס גדול של החינוך הטכני בארה״ב שהתקיים בסן דייגו. השתתפו בו מנהלים של בתי ספר טכניים מכל רחבי ארה״ב, שרי חינוך של המדינות השונות ועובדים ממשרדי החינוך השונים וכולם דיברו על יתרונות החינוך הטכני, אך גם על האתגרים. הזדמנות טובה ללמוד קצת יותר על החינוך הטכני בין ביבי לסילבן.
פעמים רבות אני נדהם עד כמה האתגרים של מערכת החינוך בארה״ב דומים לאלו של מערכת החינוך הישראלית והמקרה הזה אינו יוצא דופן. גם כאן, הדיון בבניית בתי ספר טכנים נסוב סביב ההזדמנות ההעצומה להעניק אלטרנטיבות נוספות לתלמידים שזקוקים לכך, אל מול החשש שהתלמידים השחורים יהיו אלו שיאכלסו אותם ובכך האפשרויות המקצעויות העתידיות יתחלקו על פי צבע עורם.
הכנס העניק מבט מלומד ליתרונות הרבים שבהכנסת חינוך טכני. השניים המרכזיים הם ללא ספק מניעת נשירה והסתכלות הוליסטית יותר על הצלחה הכוללת את הורדת משקל המבחנים.
מניעת נשירה
הגורם המוביל לנשירה הוא המערכת עצמה, שמגדירה רק דרך אחת ״להצליח״. בכך, כל מי שלא מתאים לדרך הזו פשוט לא ילך בה. האמת הפשוטה היא שלילדים יש צרכים שונים, יכולות שונות ותחומי עניין שונים. בארה״ב, כמו בישראל, ישנה בעיית נשירה קשה וצמיחת החינוך הטכני היא נסיון לטפל בה. ההצהרה שבהכנסת בתי ספר טכניים היא שלא רק המסלול המסורתי של תעודת בגרות הוא הדרך ״להצליח״, ישנם דרכים נוספות ומחובתה של המערכת להכיר בהן. גם מי שלא יקבל תעודת בגרות, ילך לאוניברסיטה ויעשה תואר יכול להצליח, ואפילו להצליח בגדול.
הורדת משקל המבחנים
מבחנים לא מספיקים בשביל ללמוד על הצלחתם של תלמידים. מה לעשות, שתלמידים רבים אינם טובים בפתירת מבחנים ומענה על שאלות בתנאי לחץ שכאלו. אין עובדה זו מלמדת דבר וחצי דבר על רמת החינוך שהם יכולים לקבל. בתי ספר טכניים רבים מאוכלסים על ידי תלמידים שלא פותרים מבחן בהסטוריה כל כך טוב (לצד הרבה אחרים שדווקא כן), עם ההבדל הקטן שבבתי ספר אלו אין הדבר אומר בהכרח שהם לא מצליחים בלימודיהם. בבתי הספר הטכניים מקבלים תלמידים שנשרו או שינשרו ממערכת החינוך המסורתית הזדמנות להצליח בדרכים אחרות-אם זה השלמת קורסים טכניים המובילים למקצוע עתידי, בצוע פרוייקטים אישיים ועוד. לטעמי, הדיון על מציאת דרכים נוספות על המבחן להעריך תלמידים (ובתוך כך להעריך גם מורים ובתי ספר) רלוונטי לכל בתי הספר, ולא רק לטכניים שביניהם. כל בתי הספר צריכים להבין שילדים יכולים להראות ידע ולהגיע להישגים גם אם הם לא כל כך טובים בלשבת ולכתוב פתרונות למבחן.
על ציר ביבי-סילבן: היתרונות ברורים, אבל השאלה היא כיצד ניתן למנוע ממצב בו החלוקה בין המסלול המסורתי למסלול הטכני תהיה על פי צבע במקרה האמריקני, או עדה במקרה הישראלי. אני מציע שני תנאים שצריכים למלא כאשר מכניסים בתי ספר טכניים:
- אלטרנטיבה: החינוך הטכני צריך להיות אלטרנטיבה, שלא תגרע אפשרויות מתלמידים, אלא תוסיף. כל אזרח במדינה צריך להיות חשוף לבית ספר איכותי המציע בגרות מסורתית-על זה אסור להתפשר. עם זאת, העצמת האלטרנטיבות המוצבות בפני התלמידים (שלצד בתי הספר תכלול גם חינוך פתוח, אנתרופוסיפי וכו׳), צפויה לשפר את המערכת ככלל ולהוריד את רמת הנשירה
- איכות: אבטחת האיכות חשובה הן לבית הספר הטכני והן לבתי הספר המסורתיים שבסביבתו. אסור להכניס אלטרנטיבה לא איכותית, שתעניק חינוך נחות לאוכלוסיות ספציפיות. בית הספר הטכני צריך להעניק חינוך עם מטרות שונות, אך איכותו צריכה להיות גבוהה. באותה מידה, אסור שהכנסת בית ספר טכני לשכונה מסוימת תגרע מהאיכות של בית הספר המסורתי שבאותה שכונה.
כדי לענות של שני תנאים אלו, ישנם מקומות בעולם בהם מקימים חטיבות טכניות בתוך בתי ספר מסורתיים, ובכך מבטיחים ששני המסלולים יהיו מונחים בפני התלמידים עד כמה שניתן.
סילבוס
Up to The Challenge
ממליץ על הד״וח הבא, שהוא סיכום מצוין של הכישורים ההכרחיים שחינוך טכני מעניק לבוגריו ומדוע הוא חשוב. הדו״ח מדבר בעיקר על החיובי, אבל כיוון שהשיח אצלנו בעיקר מתמקד בשלילי, אני ממליץ בחום על הקריאה הזו.
Schools That Work
דו״ח מעניין על בתי הספר הטכניים בעיר ניו יורק ועל הפוטנציאל הגדול הגלום בהם. הדו״ח מלא בתובנות מצוינות שמאוד עוזרות למסגר את הדיון בעד ונגד חינוך טכני.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה